החלטה בתיק ע"ע 53390-09-11

1.     בפניי בקשה של המערער "לתוספת קלה לערעור", שהיא למעשה בקשה להוספת ראייה.

2.     ביום 26.9.11 הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו מיום 27.7.11 (השופטת ורדה סאמט; עב  6767/08). הערעור סב הן על דחיית חלק מתביעותיו והן על דחיית טענתו כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל משיבה 1 (להלן - החברה) ולחייב את משיב 2 (להלן - רותם), בעל מניות ומנכ"ל החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה,  באופן אישי בחובות החברה כלפי המערער.

3.     לאחר הגשת הודעת הערעור הגיש המערער "בקשה לתוספת קלה לערעור", בה הוא טען כי  לאחר שנתגלה לו שבמקביל לקיום ההליך בתיק בבית הדין האזורי הגיש רותם בקשה לפירוק החברה,  הוא ביצע בדיקות שונות ברשם החברות, ואיתר את תקנון החברה. מעיון בתקנון החברה עולות שתי עובדות נוספות, בנוסף לאלו שפורטו בכתב הערעור, המצדיקות הרמת מסך: העובדה הראשונה היא שם החברה. מהעמוד הראשון לתקנון, שצורף לבקשה, עולה כי שמה המקורי של החברה היה צריך להיות עמית רותם בע"מ. כנראה, מאחר שברשם החברות יש חברות עם שם דומה לשם זה, שונה שמה של החברה לשמה הנוכחי. שמה המקורי של החברה מלמד על ערבוב וזיהוי בין החברה לבין רותם; העובדה השנייה היא חלוקת חובות החברה בעת פירוק. מהוראת סעיף 133 לתקנון החברה שעניינה פירוק, שצורפה לבקשה, עולה כי החברה קובעת הטלת חובות על מחזיקי מניותיה באופן אישי. מאחר שרותם הוא בעל המניות היחיד בחברה אין לו להלין שאין לבצע הרמת מסך.

4.     בתגובה לבקשה טענו המשיבים כי בבקשת המערער מובאות ראיות חדשות אשר לא הובאו על ידו עד כה בשום שלב; המערער אינו רשאי לטעון טענות עובדתיות אלו בשלב זה. זאת, בהתאם לתקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה המערער אינו זכאי להביא ראיות נוספות בפני ערכאת הערעור; על המערער היה לצרף תצהיר המאמת את טענותיו בהתאם לתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובהתאם לתקנה 94 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991; באשר לבדיקה שערך המערער ברשם החברות - נסח זה הוא מן המפורסמות, ולכן היה על המערער לבצע את הבדיקות שערך טרם הגשת ראיותיו לבית הדין קמא.

5.     בתשובה לתגובת המשיבים הוסיף המערער כי העלה את הטענה בעניין הערבוב בין החברה לבין רותם בשלבים המוקדמים של ההליך בבית הדין האזורי; לא היה צורך להציג את המסמכים בפני בית הדין קמא בשלבים המוקדמים של ההליך, מאחר שהליך הפירוק החל רק בשלבים מאוחרים של ההליך בבית הדין קמא.

6.     לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, כמפורט להלן.

7.     בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 לא נקבע הסדר בעניין הגשת ראיות בערעור. לעניין זה ניתן להקיש מתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי -

 (א)     בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב)      התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות.

8.     ככלל, לא יתיר בית המשפט הבאת ראיות נוספות אם הייתה קיימת אפשרות להביאן במועד. בעניין זה יפים דברי עו"ד קשת:

בעיקרון, אין בעל דין רשאי להגיש ראיות נוספות בערעור. ראייה או טענה חדשה בערעור לא יתקבלו בערכאת הערעור, כאשר צריך היה להעלותן בערכאה הקודמת. בדרך כלל אין בית המשפט שלערעור נעתר לבקשה למתן רשות להגיש ראיות נוספות בשלב הערעור, אם היתה קימת אפשרות להגיש אותן הראיות לפני בית המשפט בערכאה הקודמת... כך, שכן בעל דין מחויב להגיש את ראיותיו ב"...חבילה אחת תוך פרשת העדויות שלו, ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן..." (ע"א 73/49 וייסברג נ' מייסדי חדרה, פ"ד ד 776, 780).

(משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה, מהדורה 15, כרך ב', 2007, עמ' 1306-1305).

וראו גם: ע"ע (ארצי) 764/06 אלכסנדר מדניק - מאיר גימני, מיום 22.1.2008.

9.     בנסיבות המקרה הנדון, לא מצאתי כי יש מקום לחרוג מהכלל ולהתיר הבאת ראיות נוספות בשלב הערעור. לכל המאוחר, לאחר שהתגלה למערער דבר הליך פירוקה של החברה, הוא יכול היה לפעול להבאת הראיה הנוספת בפני בית הדין האזורי,  והמערער לא נימק מדוע לא עשה כן. מעבר לדרוש אוסיף, כי על פני הדברים,  נראה שמדובר בראיות שלא תהיה להן השפעה על ההכרעה בהליך זה, ובכלל זה לא עולה מסעיף 133 לתקנון החברה אחריות אישית של בעלי המניות לחובות החברה,  כנטען על ידי המערער.

10. סוף דבר - הבקשה נדחית, אינני מתירה את הגשת הראיות הנוספות.

11. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בפסק הדין.

12. המנ"ת יקבע את התיק לדיון בפני מותב.

ניתנה היום,  ט"ו תמוז תשע"ב (05 יולי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: